יצא לכם פעם לעמוד בחוץ כשלפתע התחילה לנשב סופה חזקה שמעיפה כל מה שבדרכה? ה׳ מדמה את האויב שעתיד לתקוף את ארץ ישראל לסופת מדבר עוצמתית. הנביא אומר שבָּעֵת הַהִיא יֵאָמֵר לָעָם־הַזֶּה שיגיע זמן קשה שבו האויב יתקוף. האויב נמשל לרוּחַ צַח, כלומר רוח יבשה ולוהטת שמגיעה מהמדבר, לא מביאה איתה גשם אלא רק מייבשת את הארץ. הרוח הזו נושבת על שְׁפָיִם בַּמִּדְבָּר, שהם הרים ומקומות גבוהים. למה דווקא שם? כי במדבר אין בתים או חומות שיכולים לעצור את הרוח. בדיוק כך, האויב יגיע בעוצמה רבה ושום דבר לא יוכל לעכב אותו. הרוח הזו מכוונת דֶּרֶךְ בַּת עַמִּי, כלומר היא מגיעה ישר לכיוון עם ישראל כדי לקחת אותם מארצם. בדרך כלל, חקלאים אוהבים רוח נעימה שעוזרת להם לִזְרוֹת ולְהָבַר, שזה אומר לפזר את התבואה באוויר ולנקות אותה כדי להכין אוכל. אבל הסערה הזו היא לוֹא רוח טובה ומועילה. זו סערה קשה וחזקה שמגיעה רק כדי להרע ולהוציא את העם מארצו.
ירמיהו, פרק ד׳, פסוק י״א
בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא יֵאָמֵ֤ר לָעָם־הַזֶּה֙ וְלִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם ר֣וּחַ צַ֤ח שְׁפָיִם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר דֶּ֖רֶךְ בַּת־עַמִּ֑י ל֥וֹא לִזְר֖וֹת וְל֥וֹא לְהָבַֽר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.