חזון החורבן לובש ממדים של זעזוע עמוק בטבע עצמו, אך למעשה מדובר בתיאור סמלי. התנודות העזות של ההרים מהוות משל לאובדנם ונפילתם של שרי האומה וגיבוריה [מצודת דוד].
המילה רֹעֲשִׁים מבטאת תנועה חזקה וטלטלה עזה [מצודת ציון]. באשר למילה הִתְקַלְקָלוּ המתייחסת לגבעות, שהן קטנות יותר מן ההרים [מלבי"ם], הפרשנים מציעים מספר כיוונים. גישה אחת מפרשת את המילה במשמעות של הרס והשחתה, כפי שהיא מופיעה לעיתים בלשון חז"ל [רד"ק, מצודת ציון]. לעומת זאת, גישה אחרת מתמקדת בתנועה ובעקירה מן המקום. לפי פירוש זה, הגבעות ניתקו ממקומן ונזרקו לכל עבר [רש"י], בדומה לאדם המשליך חצים לכל הכיוונים ללא מטרה מוגדרת [רש"י, מלבי"ם]. הסבר ייחודי לטלטלה זו מציע אביו של הרד"ק, המסביר כי הגבעות איבדו את כובד משקלן הטבעי שאמור לייצב אותן במקומן, והחלו לרעוש ולהתנועע מתוך קלות יתרה [רד"ק].