יצא לכם פעם לעמוד מול הר ענק ולחשוב כמה הוא חזק ויציב, ושום דבר לא יכול להזיז אותו? בנבואה הזו, הנביא מתאר מראה שבו הטבע עצמו מזדעזע. הוא מספר שההרים הגדולים רֹעֲשִׁים, כלומר זזים ורועדים בטלטלה חזקה. אבל הנביא לא מתכוון להרים אמיתיים מאבן ואדמה. ההרים הם בעצם משל למנהיגים החשובים ולגיבורים של העם, שעומדים לאבד את הכוח שלהם וליפול ממקומם. בנוסף, הנביא מתאר גם את הגבעות, שהן קטנות יותר מההרים, ואומר שהן הִתְקַלְקָלוּ. הכוונה היא שהן ממש נהרסו והושחתו. כך הנביא מסביר לנו בצורה ציורית שגם המנהיגים הגדולים ביותר וגם אלו שקצת פחות, יאבדו את היציבות והכוח שלהם.
ירמיהו, פרק ד׳, פסוק כ״ד
רָאִ֙יתִי֙ הֶהָרִ֔ים וְהִנֵּ֖ה רֹעֲשִׁ֑ים וְכׇל־הַגְּבָע֖וֹת הִתְקַלְקָֽלוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.