אויב אדיר ומטיל אימה החל את מסעו ההרסני, והוא נמשל לחיית טרף העוזבת את מאורתה כדי לזרוע חורבן. הפרשנים מסכימים כי המילים עָלָה אַרְיֵה מכוונות לנבוכדנאצר מלך בבל. הוא נמשל לאריה משום שאיש אינו מסוגל לעמוד בפניו, וכפי שכבר הוכיח, הוא כובש ומשחית ארצות ללא מפריע [רד"ק, מצודת דוד].
האריה מתואר כמי שיוצא מִסֻּבְּכוֹ, מילה המתארת מאורה או מקום מארב טבעי העשוי מענפי אילנות הסבוכים ואחוזים זה בזה [רש"י, רד"ק, מצודת ציון]. הדימוי ממחיש כיצד האויב, שהיה עד כה חבוי במקום מסתורו, החל לנוע ולצאת החוצה [ביאור שטיינזלץ].
הפסוק ממשיך ומפרש את המשל, ומבהיר כי וּמַשְׁחִית גּוֹיִם הוא נבוכדנאצר עצמו [רד"ק, מצודת דוד]. תיאור התנועה שלו, נָסַע יָצָא מִמְּקֹמוֹ, מצביע על סדר פעולות צבאי ומאורגן: תחילה נָסַע, כלומר עקירת המחנה ממקומו, ורק לאחר מכן יָצָא, שהיא ההליכה והיציאה לדרך עצמה [מלבי"ם].
מטרת המסע היא להפוך את הארץ לשממה, ומצב הערים מתואר במילים עָרַיִךְ תִּצֶּינָה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נגזרת מהשורש "ציה", כלומר יובש, חורבן ושממון מוחלט מאין יושב [רש"י, מצודת ציון]. עם זאת, קיימת גישה פרשנית נוספת הקושרת את המילה ללשון צמיחה ופריחה (כמו "הנצו הרמונים"). לפי פירוש זה, התיאור מעלה תמונה ציורית ועגומה של ערים חרבות ונטושות, שדשאים ועשבי פרא צמחו וכיסו את הריסותיהן [רד"ק].