חזון החורבן מציג תמונה קיצונית של ארץ ריקה לחלוטין מיושביה ומכל חי. המילים אֵין הָאָדָם מתארות מצב שבו לא נמצא עוד איש בארץ. מציאות זו נוצרה מכיוון שכל בני האדם שהיו בה גלו [מצודת דוד], והכוונה הממוקדת היא לעם ישראל ששכן בארץ [רד"ק].
השממה כה עמוקה עד שגם בעלי החיים נטשו אותה, ועליהם נאמר וְכָל־עוֹף הַשָּׁמַיִם נָדָדוּ. הציפורים עפו והלכו להן מן הארץ בגלל גודל השממון [מצודת דוד], שכן הארץ החרבה התרוקנה לחלוטין ממקורות מזון [ביאור שטיינזלץ].