זעקתו של הנביא מבטאת ייאוש עמוק מול איום צבאי מתמשך, והוא מתחנן לה' שיסיר את חרון אפו מעל עם ישראל ויבטל את הגזירה הקשה [רד"ק, מצודת דוד]. קריאה זו, עַד מָתַי, משקפת את התשישות מההכרח לחוות שוב ושוב את אימת המלחמה [ביאור שטיינזלץ]. מראות וקולות אלו אינם בהכרח מתרחשים באותו רגע במציאות, אלא נחווים על ידי הנביא במראה הנבואה, שבו הוא חוזה את האויב מתקרב [מצודת דוד].
הנביא מתאר את שלבי האזעקה וההיערכות לקרב, המורכבים מאות ראייתי ואות קולי. תחילה הוא שואל עד מתי יראה נֵס, שהוא כלונס ארוך [מצודת ציון] המשמש כדגל מלחמה [ביאור שטיינזלץ]. השומרים הניצבים על מגדלים גבוהים או הרים מרימים את הנס ברגע שהם מזהים את האויב מתקרב, ומטרתו היא לאותת חזותית ולקבץ את האנשים הנמצאים במרחק אל מקום ההיאספות לקראת הלחימה [רש"י, רד"ק, מלבי"ם].
לאחר שלב הקיבוץ החזותי, הנביא שואל עד מתי ישמע קוֹל שׁוֹפָר. תקיעת השופר מגיעה כשלב שני, לאחר שהעם התאסף, ומטרתה היא להשמיע תרועת מלחמה כדי להזהיר את העם ולעורר אותם לאחוז בנשק לקראת הקרב [רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם].