הנביא פונה אל העם בדימוי חקלאי מדויק כדי להמחיש את התהליך הנדרש לתשובה אמיתית ולתיקון רוחני. חקלאי נבון אינו משליך את זרעיו על קרקע שאינה מוכנה, וכך גם האדם נדרש להכין את לבו ולתקן את מעשיו בטרם יפנה אל ה'.
תחילה מבהירים הפרשנים את מילות הפסוק: הפנייה לְאִישׁ יְהוּדָה מכוונת לאנשי יהודה [מצודת דוד]. הציווי נִירוּ משמעותו עשו פעולת חרישה [מצודת ציון, רד"ק], והכוונה היא לחרישה עמוקה של השדה [מלבי"ם]. המילים אֶל קֹצִים משמעותן על קוצים [רד"ק, מצודת ציון].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפסוק מציג תנאי הכרחי לקבלת התשובה. כשם שעובדי האדמה חורשים את השדה בימי הקיץ כדי לעקור ולהמית את שורשי העשבים הרעים, ורק לאחר מכן זורעים על אדמה נקייה [רש"י, מצודת דוד], כך נדרש בתהליך התשובה. ה"ניר" מסמל את עקירת הרע: הסרת פסלי האלילים [מצודת דוד, אברבנאל], ועקירת תכונות רעות, מחשבות פסולות ואמונות משובשות מתוך הלב [מלבי"ם, חומת אנך]. פעולה זו מכינה את הלב לקבל את דברי ה' באמת, ולא רק כהבטחה מן השפה ולחוץ [רד"ק].
מנגד, הפסוק מזהיר מפני זריעה אֶל קֹצִים. זריעה ללא חרישה מקדימה עלולה אמנם להצמיח דבר מה, אך הקוצים יכבשו את השטח ויחנקו את התבואה [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. במישור הרוחני, פירוש הדבר הוא שאם אדם מנסה לעשות מצוות, להתפלל או לזעוק לישועה בעודו אוחז בחטאיו ובמידותיו הרעות, הרי שמעשיו הטובים ירדו לטמיון ותפילתו תימאס [רש"י, מצודת דוד, חומת אנך]. אין לבקש ישועה מתוך רשע, אלא רק לאחר עזיבת החטא ותשובה כנה [רד"ק].
ברובד ההיסטורי, קריאה זו נועדה לעורר את אנשי יהודה להקדים תרופה למכה. עליהם להיטיב את דרכיהם בטרם תבוא עליהם הרעה [רש"י], וללמוד מוסר מגלות עשרת השבטים. בניגוד לגולים שיעשו תשובה רק מתוך הסבל ולאחר הפורענות, אנשי יהודה נקראים לעקור את ה"קוצים" מראש, ולא להמתין לעונש ולחורבן כדי להתחרט [אברבנאל].