התקפת האויב הקרבה ממחישה עוצמה, פתאומיות ומהירות רבה, אשר אינן מותירות לעם זמן להתארגן כדי להתגונן מפניה [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי הדימויים השונים בפסוק מבטאים את אימת הפלישה והחורבן.
האויב מדומה תחילה לעבים ולעננים כבדים; כַּעֲנָנִים יַעֲלֶה מלמד כי צבא האויב יעלה ויכסה את הארץ חיש מהר, ממש כפי שעננים עולים מן הארץ וממלאים את השמיים [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק]. השימוש בפועל "יעלה" אינו מקרי, שכן ארץ ישראל נחשבת גבוהה יותר מכל שאר הארצות, ולכן כל הבא אליה נחשב כמי שעולה [רד"ק].
מכאן עובר התיאור לכלי הנשק של האויב: וְכַסּוּפָה מַרְכְּבוֹתָיו. המרכבות ידהרו וינועו קדימה במרוצה, בחזקה ובכוח הרסני של רוח סופה עזה [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק].
גם הבהמות של צבא האויב מתאפיינות במהירות עצומה – קַלּוּ מִנְּשָׁרִים סוּסָיו. המילה "קלו" משמעותה קלות וזריזות [מצודת ציון]. הסוסים מושווים דווקא לנשר, משום שהוא המהיר שבעופות ומגביה לעוף יותר מכולם [רד"ק].
לנוכח המהירות והעוצמה הללו, בוקעת זעקת הייאוש: אוֹי לָנוּ כִּי שֻׁדָּדְנוּ. משמעות המילה "שדדנו" היא עושק, גזל וביזה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הקריאה מבטאת את ההבנה כי האויב מגיע במטרה ברורה להחריב ולבזוז [רד"ק], וכי העם קרוב מאוד ליפול לידיו ולהיות נעשק ללא כל יכולת מילוט [מצודת דוד].