ירמיהו, פרק ד׳, פסוק י״ג

האם קרה לכם פעם שהסתכלתם החוצה וראיתם איך השמיים מתכסים פתאום בעננים אפורים וכבדים, בלי שום אזהרה מראש? כך בדיוק הרגישו בני ישראל כשהאויב התקרב. הצבא מגיע בעוצמה ובמהירות רבה כל כך, עד שלעם פשוט אין זמן להתכונן ולשמור על עצמו. הנביא מתאר את ההתקפה הזו בעזרת כמה דימויים חזקים. תחילה הוא אומר על צבא האויב כַּעֲנָנִים יַעֲלֶה, כי החיילים יכסו את הארץ מהר מאוד, ממש כמו עננים שממלאים את השמיים. הסיבה שכתוב שעולים לארץ היא שארץ ישראל נחשבת גבוהה יותר מכל שאר הארצות, ולכן מי שמגיע אליה נחשב כמי שעולה. לאחר מכן מתוארים כלי הרכב של הצבא: וְכַסּוּפָה מַרְכְּבוֹתָיו. המרכבות ידהרו קדימה בכוח אדיר שדומה לרוח של סופה עזה. גם בעלי החיים של האויב זריזים בצורה יוצאת דופן, ועליהם נאמר קַלּוּ מִנְּשָׁרִים סוּסָיו. המילה קלו פירושה קלות וזריזות, והסוסים מושווים דווקא לנשר כי הוא העוף המהיר ביותר שמגביה לעוף מעל כולם. מול כל המהירות והכוח האלה, בוקעת מהעם צעקה עצובה: אוֹי לָנוּ כִּי שֻׁדָּדְנוּ. המילה שדדנו מתארת מצב של שוד וגזל. העם מבין שהאויב מגיע כדי לקחת את רכושם, ושהם קרובים ליפול לידיו בלי שום דרך לברוח.