האויבים הצרים על ירושלים מדומים לשומרים המקיפים חלקה חקלאית, דימוי הממחיש את טבעת המצור המוחלטת על העיר ואת הקלות הבלתי טבעית של כיבושה, כתוצאה ישירה ממרידת העם בה'.
הפרשנים מסכימים כי המילה שָׂדַי משמעותה שדה או שדות. הדימוי כְּשֹׁמְרֵי שָׂדַי הָיוּ עָלֶיהָ מִסָּבִיב מתאר כיצד צבא האויב הקיף את ירושלים מכל עבריה, ממש כפי ששומרי שדות מקיפים את החלקה מכל צדדיה כדי למנוע מבהמות להיכנס אליה ולרעות בה [רד"ק, מצודת דוד]. מנגד, גישה אחרת מדגישה את אופי הכיבוש: המצור לא התנהל כצבא הנלחם בעיר מבוצרת, אלא בקלות רבה, כאילו היו שומרים על שדה פתוח וריק מאדם. תושבי העיר ברחו, והאויבים רק נדרשו להקיף את השטח וללכוד את הנמלטים [מלבי"ם].
הסיבה לאותו מצור מהיר ומוחלט מוסברת בחציו השני של הפסוק: כִּי אֹתִי מָרָתָה. המילה מָרָתָה מבטאת מרידה, הקנטה והכעסה של ה' [רש"י, מצודת ציון], או פשוט חוסר שמיעה בקולו [שטיינזלץ]. השימוש במילה אֹתִי בהקשר של מרידה, מצביע על כך שהעם המרה באופן ישיר את דברי ה' ומצוותיו שנמסרו על ידי הנביאים, ואף שינה והחליף את הציוויים [רד"ק, מלבי"ם].
חורבנה של ירושלים לא נבע מחולשה צבאית טבעית או מגבורת האויב, אלא מכך שה' מסר אותם בידי צריהם בעקבות מעשיהם הרעים. תבוסה מהירה זו נועדה לשמש גם כאות ואזהרה לגויים. הצרה האמיתית והמרה ביותר אינה רק הסבל הפיזי של המצור, אלא ההכרה הכואבת שמכה בלב העם, כי הם אלו שהביאו על עצמם את החורבן במו ידיהם [מלבי"ם, מצודת דוד].