ירמיהו, פרק ד׳, פסוק ט״ו

שמועה על התקרבות האויב נשמעת תחילה בצפון הרחוק מִדָּן שבקצה גבול הארץ, ומתקדמת אל מרכזה מֵהַר אֶפְרָיִם. נשמע שם קוֹל מַגִּיד המבשר רעה, וקול רחב ופומבי יותר וּמַשְׁמִיעַ אָוֶן, המכריז על צער, הרס ושבר. מסלול פלישה זה קשור לחטאי העם, שכן באזורים אלו הוצבו עגלי הזהב בעבר, והנביאים מזהירים כי הפורענות באה כעונש על כך. מנגד, יש המפרשים כי קולות אלו אינם אזהרת חורבן אלא דבריהם של נביאי שקר, המבטיחים שלום ומטעים את העם כדי למנוע ממנו לחזור בתשובה.