ירמיהו, פרק ד׳, פסוק כ״ג

במראה נבואה של קריסת המציאות כולה מתאר הנביא כי רָאִיתִי אֶת־הָאָרֶץ וְהִנֵּה־תֹהוּ וָבֹהוּ. זהו תיאור מעשי של ארץ שחרבה ויושביה גלו ממנה, אך גם דימוי לחזרה לאחור אל מצב השממה והריקות שטרם בריאת העולם. כאשר הנביא פונה להביט וְאֶל־הַשָּׁמַיִם, ייתכן שפשוט התבונן בהם, או שמרוב חושך יכול היה רק להביט אל עבר המקום שבו הם אמורים להיות. במבטו הוא מגלה כי וְאֵין אוֹרָם, היעלמות המבטלת את בריאת האור ביום הראשון. היעדר האור משמש גם משל לעוצמת מצוקתו של העם, שכן אדם השרוי בצרה כבדה חש כי העולם כולו חשוך וקודר בעדו.