האסונות הכבדים הפוקדים את העם אינם שרירותיים, אלא הם התוצאה הישירה של דַּרְכֵּךְ, המנהגים ואורח החיים הכללי, וּמַעֲלָלַיִךְ, המעשים הספציפיים הנובעים ממידות מוסריות. התנהגויות אלו הן שעָשׂוֹ וגרמו לכל הרע הזה לבוא ולהחריב את הארץ, גם אם העם לא צפה זאת מראש. זֹאת רָעָתֵךְ, הפורענות באה בעטיה של הרשעות והמרדנות, ולכן המצב הוא כִּי מָר, קשה, רווי מרירות ובלתי ניתן לתיקון. הפגיעה אינה שטחית, אלא הפורענות התקרבה והכתה בנקודה הפנימית והרגישה ביותר, עד שנָגַע עַד־לִבֵּךְ.
ירמיהו, פרק ד׳, פסוק י״ח
דַּרְכֵּךְ֙ וּמַ֣עֲלָלַ֔יִךְ עָשׂ֥וֹ אֵ֖לֶּה לָ֑ךְ זֹ֤את רָעָתֵךְ֙ כִּ֣י מָ֔ר כִּ֥י נָגַ֖ע עַד־לִבֵּֽךְ׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.