קולות אזעקה מזהירים מפני פלישתו הפתאומית של מלך בבל, המגיע להעניש את העם. הפצת האזהרה מתחילה בצנעה אל שרי העם, הַגִּידוּ בִיהוּדָה, וממשיכה כהכרזה פומבית להמון, וּבִירוּשָׁלַיִם הַשְׁמִיעוּ, כאשר מסלול השמועה מהפריפריה לבירה ממחיש את ההפתעה שבהתקפה. במקביל מוכרז מצב חירום, תִּקְעוּ שׁוֹפָר בָּאָרֶץ, מלווה בפקודה לאסוף את העם, קִרְאוּ מַלְאוּ, או לחלופין בפקודה משלימה המבטלת את היציאה לקרב מול האויב החזק ומורה על נסיגה. לבסוף ניתנת ההוראה לנוס מערי הפרזות ולהסתתר, הֵאָסְפוּ וְנָבוֹאָה אֶל־עָרֵי הַמִּבְצָר, אף שזוהי אשליה של ביטחון והצלה זמנית בלבד לקראת כיבושן המוחלט של הערים.
ירמיהו, פרק ד׳, פסוק ה׳
הַגִּ֣ידוּ בִֽיהוּדָ֗ה וּבִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ הַשְׁמִ֔יעוּ וְאִמְר֕וּ (ותקעו) [תִּקְע֥וּ] שׁוֹפָ֖ר בָּאָ֑רֶץ קִרְא֤וּ מַלְאוּ֙ וְאִמְר֔וּ הֵאָסְפ֥וּ וְנָב֖וֹאָה אֶל־עָרֵ֥י הַמִּבְצָֽר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.