קריאת אזהרה דחופה מופנית לעם למצוא מחסה מיידי מפני סכנה מתקרבת ובלתי ניתנת לעצירה. ההוראה שְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה דורשת להרים דגל הנראה למרחוק, כדי לסמן לתושבים לברוח ולהתקבץ אל ירושלים, שהיא המבצר החזק והבטוח ביותר. הפקודה הָעִיזוּ אַל־תַּעֲמֹדוּ מאיצה בבורחים להיאסף פנימה אל עיר המקלט מבלי להתעכב או לחפש מסתור בערי מבצר קטנות וחלשות לאורך הדרך. הדחיפות מוסברת בכך שכִּי רָעָה אָנֹכִי מֵבִיא מִצָּפוֹן וְשֶׁבֶר גָּדוֹל, שכן ה' מביא מכיוון צפון את אימפריית בבל, כוח צבאי אדיר שיזרע חורבן עצום ושהדרך היחידה להינצל ממנו היא מנוסה.
ירמיהו, פרק ד׳, פסוק ו׳
שְׂאוּ־נֵ֣ס צִיּ֔וֹנָה הָעִ֖יזוּ אַֽל־תַּעֲמֹ֑דוּ כִּ֣י רָעָ֗ה אָנֹכִ֛י מֵבִ֥יא מִצָּפ֖וֹן וְשֶׁ֥בֶר גָּדֽוֹל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.