תארו לעצמכם שאתם רואים מרחוק סכנה מתקרבת, ואתם מבינים שאתם חייבים למצוא מקום מחסה בטוח כמה שיותר מהר. הנביא משמיע לעם ישראל קריאת אזהרה דחופה בדיוק כזו. הוא קורא להם שְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה. המילה נֵס כאן מתארת עמוד ארוך וגבוה שבראשו מתנוסס דגל בולט. זהו אות אזהרה שניתן לראות מרחוק. הנביא אומר להרים את הדגל דווקא במגדל הגבוה של ציון, כלומר בירושלים, כדי לסמן לכולם לברוח ולהתקבץ לשם. למה דווקא לציון? ההוראה היא לא לסמוך על ערי מבצר קטנות ורגילות כי הן חלשות, אלא לברוח רק לירושלים שהיא מבצר חזק ובטוח.
הנביא ממשיך ונותן פקודה: הָעִיזוּ אַל־תַּעֲמֹדוּ. המילה הָעִיזוּ פירושה לברוח ולהיאסף פנימה אל תוך מקום של כוח ועוז. הוא מזהיר אותם אַל־תַּעֲמֹדוּ כלומר, אל תתעכבו ואל תעצרו בדרך כדי לחפש מקלט בערים קטנות, אלא תמהרו ישירות לירושלים.
מה הסיבה לכל הבהלה הזו? הנביא מסביר: כִּי רָעָה אָנֹכִי מֵבִיא מִצָּפוֹן וְשֶׁבֶר גָּדוֹל. הסכנה שמגיעה מִצָּפוֹן היא צבא בבל האדיר שעומד לתקוף את הארץ ולהביא איתו שֶׁבֶר גָּדוֹל, כלומר חורבן כבד. מכיוון שאי אפשר להילחם מול צבא חזק כל כך, הדרך היחידה להינצל היא לברוח מהר אל המבצר החזק ביותר שיש.