קרה לכם פעם שחיכיתם בכיליון עיניים למשהו טוב ומשמח, והוא פשוט לא הגיע? בעבר, החקלאים היו מחכים בקוצר רוח לעונות השנה שבהן אוספים את האוכל, כי אלו זמנים של שמחה והצלה מפני רעב. תחילה מגיעה עונת הקציר, שבה קוצרים את התבואה מן השדה. לאחר מכן מגיע הקיץ, שזו העונה שבה קוטפים את התאנים ושוטחים אותן בחוץ כדי שיתייבשו.
אבל כאן מתוארת תחושה עמוקה של אכזבה וייאוש. הזמן חולף, ועוד עונה מסתיימת. קודם הקציר חלף, ואז גם הקיץ הגיע לסיומו המוחלט. המילה כלה מתארת סיום סופי וחזק יותר מאשר סתם משהו שעבר. הנביא מספר לנו משל על עם ישראל. בדיוק כמו אדם שמחכה לעונות האסיף המאושרות, כך בני ישראל חיכו וציפו שה׳ יושיע ויציל אותם מיד האויבים שלהם. אבל הזמנים שבהם קיוו לשמוח חלפו, והם נותרו עצובים וללא עזרה.