איוב, פרק י״ג, פסוק י״ד

איוב תוהה עַל־מָה, כלומר מדוע ובעבור איזה חטא הוא סובל כל כך. הוא ממחיש את דילמת חייו במילים אֶשָּׂא בְשָׂרִי בְשִׁנָּי, המבטאות התאפקות קיצונית שבה הוא נושך את בשרו כדי לבלום את פיו מלזעוק, או לחלופין מתארות את עוצמת כאב המחלה הגורמת לו לנשוך את עצמו מרוב ייסורים. הוא מוסיף ומצהיר וְנַפְשִׁי אָשִׂים בְּכַפִּי, שכן חייו כה שבריריים עד שהם נדמים לדבר העלול להחליק מכף יד פתוחה בכל רגע. מתוך הבנה שמאמץ השתיקה מקרב אותו למוות ואף עלול להוביל אותו לכפירה בה', הוא בוחר לקחת סיכון מודע ולזעוק את טענותיו במקום לגווע בשתיקה.