איוב, פרק י״ג, פסוק כ״ו

איוב מביע מצוקה עמוקה לנוכח משפטו המחמיר של ה', הבוחן את עברו בקפדנות ומחפש בו פגמים. הוא טוען כִּי תִכְתֹּב עָלַי מְרֹרוֹת, כלומר שה' מתעד את כל מעשי המרי והסרבנות שלו ומתעלם ממעשיו הטובים, או לחלופין גוזר עליו גזירות קשות ומרות. בנוסף הוא קובל וְתוֹרִישֵׁנִי עֲוֹנוֹת נְעוּרָי, בכך שה' מוריש לו וגובה ממנו במידת הדין הנוקשה את עונשם של חטאים שנעשו בגיל צעיר בטרם הבשיל שכלו, או שכבר כיפר עליהם. איוב מצר על ענישה זו למרות שלטענתו לא פשע באמת, אך מנגד יש המפרשים כי הוא דווקא מקבל את הדין בשתיקה מתוך הבנה שחטאי הנעורים הם פגמים שדבקו בנפשו בעבר, עוד כששכנה בגוף הראשון של קיומה.