יואל, פרק א׳, פסוק י׳

חשבתם פעם מה קורה כשכל האוכל של מדינה שלמה פשוט נעלם ביום אחד? נחיל עצום של חרקים בשם ארבה הגיע לארץ. הארבה לא פגע באדמה עצמה, אבל הוא אכל וחיסל את כל הצמחים והשאיר את השדות ריקים לגמרי. ממש כמו שודדים שלוקחים דברים בכוח, כך הארבה לקח את התבואה, ולכן כתוב שהשדה שֻׁדַּד. הנביא מתאר את הפגיעה בשני מקומות: השָׂדֶה, שהוא המקום שבו מגדלים תבואה, והאֲדָמָה, שהיא שטח גדול יותר שכולל גם עצי פרי וגפנים. כשהנביא אומר אָבְלָה אֲדָמָה, הוא מתכוון שהקרקע נשארה ריקה והרוסה. המצב הזה קשה לא רק בגלל שלאנשים אין מה לאכול, אלא כי עכשיו אי אפשר להביא קרבנות לבית המקדש של ה׳. בלי התבואה מהשדה אי אפשר להביא את קרבן המנחה, ובלי הענבים והזיתים מהאדמה אי אפשר להביא את הנסכים, שהם תוספות של יין ושמן לקרבנות. המכה פגעה בדברים הכי חשובים שהאנשים היו צריכים כדי לחיות: הדָּגָן, התִּירוֹשׁ שהוא היין, והיִצְהָר שהוא השמן. כל אלה התייבשו ונכרתו, ולכן הנביא משתמש במילים הוֹבִישׁ ואֻמְלַל, שמשמעותן יובש מוחלט.