זעקה מרה עולה מן השדות החרבים, הקוראת לאִכָּרִים, עובדי אדמת התבואה, ולכֹּרְמִים, העובדים באילנות ובגפנים, להתאבל על עמלם שירד לטמיון. עליהם לחוש בושה, הֹבִישׁוּ, ולזעוק מתוך צער עמוק, הֵילִילוּ, על כך שכל טרחתם בשדה הייתה לריק. האכרים הם אלו שבוכים ומתביישים עַל־חִטָּה וְעַל־שְׂעֹרָה שנעלמו, בעוד ייללת הכורמים מכוונת במקביל אל הפגיעה ביבול הכרמים. הטרגדיה מסוכמת בקביעה כִּי אָבַד קְצִיר שָׂדֶה, שכן פשוט לא נותר עוד מה לקצור מכל מיני התבואה והקטניות.
יואל, פרק א׳, פסוק י״א
הֹבִ֣ישׁוּ אִכָּרִ֗ים הֵילִ֙ילוּ֙ כֹּֽרְמִ֔ים עַל־חִטָּ֖ה וְעַל־שְׂעֹרָ֑ה כִּ֥י אָבַ֖ד קְצִ֥יר שָׂדֶֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.