קרה לכם פעם שהרגשתם שאתם בצרה כל כך גדולה, עד שברור לכם שרק ה׳ יכול לעזור? כך בדיוק מרגיש הנביא. הוא רואה הרס עצום שפוגע בכל מקום, אפילו באזורים הכי רחוקים בטבע. מתוך הצרה הזו, כשהוא מרגיש שאין לו מושיע אחר, הוא זועק ומתפלל ואומר אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא, בבקשה שה׳ יעזור ויושיע את העם.
הנביא מתאר את נחילי הארבה שמחסלים את הצמחייה, והוא מדמה את התיאבון העצום שלהם לאש חזקה שאין לה מעצור וכלורמ שורפת כל מה שבדרכה. הוא אומר אֵשׁ אָכְלָה כדי לתאר את השריפה, ומוסיף וְלֶהָבָה לִהֲטָה כי להבה יכולה להתרומם ולהגיע למרחק רב יותר מהאש עצמה, וכך המכה הגיעה גם למקומות רחוקים.
ההרס הזה פוגע בשני מקומות עיקריים בטבע. הראשון הוא נְאוֹת מִדְבָּר. המילה "נאות" מתארת מקום מגורים או אזור מרעה, והמדבר הוא השטח הפתוח שרחוק מהעיר. הכוונה היא לאוהלים של הרועים ולשטחים שבהם הצאן אוכל עשב. הארבה אכל את כל הצמחייה, וכשאין לכבשים מה לאכול, הרועים עוזבים את המקום, וזה נראה כאילו גם האוהלים שלהם נהרסו לגמרי. המקום השני שנפגע הוא כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה, כלומר עצי הבר שצומחים רחוק מאוד בטבע, במקומות שבכלל לא שייכים לבני אדם.