מכת הארבה והבצורת הקשה פוגעות לא רק ביישובי האדם, ולכן גַּם־בַּהֲמוֹת שָׂדֶה, חיות הבר החופשיות, זועקות אל ה' בתהייה מדוע עליהן לסבול בגלל עוונות בני האדם. כל חיה וחיה תַּעֲרוֹג בפני עצמה ומשמיעה נהימת צימאון כבדה, כִּי יָבְשׁוּ אֲפִיקֵי מָיִם וערוצי הנחלים העמוקים התייבשו לחלוטין. אף שחיות הבר עשויות למצוא מעט עשב הרחק מהארבה, ללא מים באפיקי הנחלים אינן יכולות לשרוד. בנוסף לצימאון, וְאֵשׁ אָכְלָה נְאוֹת הַמִּדְבָּר, שכן החום והיובש כילו את מקומות המרעה כאילו נשרפו באש, וכתוצאה מכך הרועים אינם מביאים את צאנם וחיות הטרף נותרות רעבות ללא מזון.
יואל, פרק א׳, פסוק כ׳
גַּם־בַּהֲמ֥וֹת שָׂדֶ֖ה תַּעֲר֣וֹג אֵלֶ֑יךָ כִּ֤י יָֽבְשׁוּ֙ אֲפִ֣יקֵי מָ֔יִם וְאֵ֕שׁ אָכְלָ֖ה נְא֥וֹת הַמִּדְבָּֽר׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.