יואל, פרק א׳, פסוק ו׳

יצא לכם פעם לדמיין נחיל עצום של חרקים שמתקדם יחד ממש כמו צבא ממושמע? הנביא מספר על מכת ארבה אדירה שמגיעה לארץ. הוא קורא לארבה גוי, למרות שזו לא באמת אומה של בני אדם, אלא קבוצה ענקית של בעלי חיים שפועלת יחד, ממש כמו צבא. הצבא הזה הוא עצום, כלומר חזק מאוד, וגם אֵין מִסְפָּר, כי יש כל כך הרבה חרקים שפשוט אי אפשר לספור אותם. כדי שנבין עד כמה הארבה הזה יכול להרוס, הנביא משתמש בהגזמה ומשווה את הפה של החרק לפה של מלך החיות. הוא אומר שיש לארבה שִׁנָּיו שִׁנֵּי אַרְיֵה, שאלו השיניים הקדמיות והחדות, וגם וּמְתַלְּעוֹת לָבִיא לוֹ, שאלו השיניים הטוחנות והכבדות שנמצאות מאחור ומרסקות את האוכל. לביא הוא אריה גדול וחזק במיוחד, והתיאור הזה מלמד אותנו שלארבה יש כוח אדיר לאכול הכל, והוא לא מסתפק רק בעלים רכים אלא מסוגל ללעוס ולהשחית גם דברים קשים.