מכת הארבה העתידית כה ודאית עד שהנביא או העם מקוננים עליה כאילו כבר התרחשה, ומתארים כיצד הארבה שָׂם גַּפְנִי לְשַׁמָּה והחריב כליל את הגפנים. הפגיעה נמשכת בתיאור וּתְאֵנָתִי לִקְצָפָה, כאשר עץ התאנה הפך למקור של מפח נפש וזעם, ונותר ריק וחסר ממשות כקצף על פני המים. חורבן העצים מתבצע באופן שבו הארבה חָשֹׂף חֲשָׂפָהּ וְהִשְׁלִיךְ, כלומר מקלף את הקליפות, אוכל את העלים והפירות ומשליך אותם ארצה. כתוצאה מקילוף העץ ומציצת כל לחותו, הִלְבִּינוּ שָׂרִיגֶיהָ, כך שענפי העץ החשופים נותרו יבשים וקיבלו גוון לבן.
יואל, פרק א׳, פסוק ז׳
שָׂ֤ם גַּפְנִי֙ לְשַׁמָּ֔ה וּתְאֵנָתִ֖י לִקְצָפָ֑ה חָשֹׂ֤ף חֲשָׂפָהּ֙ וְהִשְׁלִ֔יךְ הִלְבִּ֖ינוּ שָׂרִיגֶֽיהָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.