יצא לכם פעם לחשוב איך אפשר לברוח מעיר סגורה ושמורה בלי שאף שומר ירגיש? שערי העיר יריחו כבר היו נעולים, ורחב ידעה שאם המרגלים יצאו דרך הדלת הראשית של הבית, השכנים עלולים לראות אותם ולהלשין. היא גם חששה שאנשי המלך יחזרו לחפש אותם. לכן היא הייתה חייבת לפעול מהר ובסודיות.
רחב החליטה להוריד אותם בעצמה, וַתּוֹרִדֵם, כדי להראות למרגלים שהיא נאמנה להם ושאין להם שום סיבה לחשוש ממנה. אבל איך אפשר לברוח מתוך בית שנמצא בתוך עיר מוקפת חומה? התשובה נמצאת במילים בְּקִיר הַחוֹמָה. הבית של רחב היה מיוחד מאוד, הוא היה בנוי ממש בתוך החומה העבה של העיר ובלט החוצה. בגלל המיקום המיוחד הזה, נאמר עליה וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת. זה אומר שהיא יכלה לפתוח חלון שמסתכל ישירות אל מחוץ לעיר, בלי לעבור דרך השערים.
רחב הורידה את המרגלים בַּחֶבֶל דרך הפתח של בְּעַד הַחַלּוֹן. יש כאן משהו מרגש מאוד. בעבר, רחב השתמשה באותו חלון ובאותו חבל כדי לעשות מעשים לא טובים. אבל עכשיו, היא בחרה לחזור בתשובה ולשנות את דרכיה. היא לקחה את אותם הדברים בדיוק והשתמשה בהם כדי לעשות מצווה גדולה של הצלת חיים. בליבה היא ביקשה מה' שיסלח לה על העבר, ושיראה איך הכלים שפעם שימשו למעשים רעים, משמשים עכשיו למעשה כל כך טוב וחשוב.