יהושע, פרק ד׳, פסוק ט׳

חציית הירדן מונצחת על ידי גל עד נוסף שהֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן מוּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים חדשות ושונות מאלו שהוצאו ליבשה. בין אם פעל בציווי ה' ובין אם מיוזמתו, הציב יהושע את האבנים תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית, כלומר במקום עמידתם או ממש בסמוך אליו. הצבה זו נועדה למנוע מרגלי הכהנים לשקוע בטיט, או כדי לפרסם את מקום עצירת המים באמצעות בניית ציון גבוה הבולט מעל פני הנהר, אף שיש הסבורים שהגל נותר מכוסה תחת זרם המים. הכתוב מעיד כי האבנים הונחו במקומן וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה, ביטוי המעיד כי הן יישארו שם לנצח וכל קורא בכל דור יוכל להעיד על קיומן.