שופטים, פרק כ״א, פסוק א׳

עוד בטרם יצאו למלחמה, בעת ההתאספות הראשונית לפני ה', וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִשְׁבַּע בַּמִּצְפָּה להטיל חרם לדורות על שבט בנימין. העם גזר על בני השבט מעמד של מנודים והחליט כי אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִן לְאִשָּׁה, כעונש על כך שסירבו להסגיר את הפושעים וחיזקו את ידיהם. כעת, לאחר ששככה אש המלחמה והכעס התחלף בצער עמוק על כך שהשבט כמעט הוכחד, הכתוב מזכיר שבועה זו כדי להסביר את המשבר החדש שנוצר. העם ניצב כעת בפני מציאות קשה שבה עליו למצוא נשים לשש מאות הניצולים, מבלי להפר את השבועה שנשבעו בעבר.