בעיצומו של סיפור המערכה הצבאית, העלילה עוצרת כדי לתאר נדידה גיאוגרפית של משפחה אחת. מעבר זה, הנראה במבט ראשון כפרט שולי, טומן בחובו את המפתח לניצחון העתידי על צבא כנען.
הפרשנים מסכימים כי מיקום המידע הזה דווקא כאן נועד להוות הקדמה והכנה לקיום נבואת דבורה, לפיה סיסרא ייפול ביד אישה. ה' הוא שכיוון את המהלך ונתן בלב חבר הקיני לנדוד צפונה, כדי שביום התשועה אוהלה של יעל אשתו יהיה ממוקם בדיוק במקום ובזמן הנכונים לקבל את פניו של שר הצבא הנמלט [מצודת דוד, מלבי"ם, אלשיך].
נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חֹבָב: הקינים, שהיו צאצאיו של חובב חותן משה, חיו באותה תקופה ללא נחלה עצמאית וישבו יחד עם שבט יהודה בדרום הארץ, באזור המדבר. חבר הקיני החליט להתנתק משאר בני השבט שלו ולנדוד צפונה [שטיינזלץ, מצודת דוד, רד"ק]. ברובד עמוק יותר, הפרידה רומזת לבירור רוחני, שבו יתרו, המייצג את הטוב, התנתק מן החלק הרע שהיה טמון בשורש קין [חומת אנך].
לעומת ההסבר של נדידה טבעית, ישנה גישה הרואה בפרידה זו תכסיס צבאי מחושב מראש. כאשר שמע חבר על היערכות הכוחות למלחמה, הוא רצה לעזור לישראל. לשם כך, הוא ביים סכסוך משפחתי, התנתק מאחיו שבדרום, והציג את עצמו כמי שעוין את ישראל כדי לרכוש את אמון הכנענים. כך הוא יכול היה למקם את עצמו בנקודה אסטרטגית בין מחנה סיסרא למחנה ברק, ולהמתין להזדמנות להכות באויב מתוך מחסה של ניטרליות מדומה [אברבנאל].
אכן, על פני השטח שרר שלום בין משפחת חבר לבין יבין מלך כנען, וייתכן שהדבר נבע מכך שחבר קיבל על עצמו את עול השלטון הכנעני או מסיבות דיפלומטיות אחרות. אולם, למרות זאת, משפחתו המשיכה לשמור אמונים לדת ישראל ולמנהגיו, עובדה שהניעה בסופו של דבר את יעל לפעול למען עם ישראל [רלב"ג].
וַיֵּט אָהֳלוֹ: חבר היה נווד שלא גר בבית קבע, ולכן נטה את אוהלו [אברבנאל] עַד אֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים: מקום סמוך לקדש שבגבול נחלת נפתלי [שטיינזלץ]. שם המקום נכתב במסורת בכתיב חסר אך נקרא במלואו [מנחת שי, רד"ק], ומשמעותו היא מישור רווי במים, אזור המאופיין בגבים ובגומות שבהם נקווים מי גשמים ויוצרים מעין אגמים קטנים או ביצות [רש"י, רד"ק].