מפנה דרמטי מתרחש בשדה הקרב, כאשר ההתערבות האלוהית מרסקת את צבא כנען האימתני והופכת את שר הצבא המטיל אימה לחייל פשוט הנמלט על חייו. המילה וַיָּהָם משמעותה שה׳ חולל מהומה, פחד ובלבול עמוק בקרב מחנה האויב [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה].
באשר לביטוי לִפְנֵי בָרָק, מסבירים הפרשנים כי אין מדובר במיקום פיזי במרחב, אלא בתיאור של זמן. ה׳ הביא את המהומה על מחנה כנען עוד בטרם ברק הגיע לזירת הלחימה. לפי פירוש זה, ה׳ השמיע לאוזני הכנענים קולות של מחנה גדול, ואולי אף הראה להם סוסי אש ומרכבות אש, מה שהפיל עליהם אימה וגרם להם לנוס [אברבנאל, מלבי"ם]. רק לאחר מכן, כאשר הגיע ברק, הוא ואנשיו הכו את האויבים המבוהלים לְפִי חֶרֶב, כלומר בחידוד הלהב [מצודת דוד, צאינה וראינה]. מהלך זה מדגיש את הניצחון האלוהי המקדים, אך גם מלמד על תמורה פסיכולוגית שעבר ברק: ההצלחה הפלאית נסכה בו גבורה וביטחון שאפשרו לו לרדוף באומץ עם אנשים מעטים אחר צבא עצום, בניגוד לחוסר הביטחון שהפגין בתחילת הדרך כשביקש מדבורה שתתלווה אליו [אברבנאל].
בשיאה של המפלה, מתואר כי וַיֵּרֶד סִיסְרָא מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה ובוחר להימלט באופן רגלי. הפרשנים מציינים כי לנוכח בריחת כלל אנשיו, השהות במרכבה הפכה למלכודת שהגדילה את סיכוייו להיהרג, שכן היא לא סיפקה לו הגנה והעיסוק בנהיגה הקשה עליו להתגונן [ביאור שטיינזלץ]. לכן, מתוך כורח המציאות ודאגה לביטחונו האישי, בחר סיסרא לנטוש את סמל כוחו ולנוס בְּרַגְלָיו. מטרתו הייתה להיטמע בשטח ולהיראות כחייל פשוט, כדי שאיש מחיילי ישראל לא יזהה אותו וילכוד אותו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].