תקופת הנהגתה של דבורה מהווה נקודת מפנה ייחודית, שבה מתייצבת בראש העם אישה המשלבת שלמות שכלית, עוצמה רוחנית ומעשיות נמרצת. מנהיגותה לא הסתכמה רק בישיבה על כס המשפט, אלא כללה תוכחה שהובילה את ישראל לחזור בתשובה אל ה' [רלב"ג, אברבנאל].
התואר אִשָּׁה נְבִיאָה מעיד על שלמות שכלה והכנתה הטבעית, שזיכו אותה ברוח הקודש ובהשגות גבוהות [מלבי"ם, אברבנאל]. מעמדה הרוחני היה כה רם, עד שיש המשווים את חשיבותה ואת השירה שחיברה למשה רבנו, והיא נמנית עם שבע הנביאות הגדולות שעמדו לישראל לאורך ההיסטוריה [צאינה וראינה].
הביטוי אֵשֶׁת לַפִּידוֹת זכה למגוון רחב של פירושים, הנעים בין תיאור אופייה, דרך זהות בעלה, ועד למעשיה בפועל. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים רואה בביטוי זה תיאור מליצי לאשת חיל זריזה ואמיצת לב, שפעולותיה נעשות בהתלהבות כאש בוערת. דעה נוספת קושרת זאת לעוצמת מדרגתה בנבואה, שבעת התגלותה היו נראים סביבה לפידי אש, בדומה למעמד הר סיני [רלב"ג].
מנגד, יש המפרשים כי זהו פשוט שמו או כינויו של בעלה [ביאור שטיינזלץ]. חלק מהפרשנים מזהים את לפידות עם ברק בן אבינועם, שכן המילים "ברק" ו"לפיד" נושאות משמעות דומה של אש, אור והארה [רד"ק, רלב"ג, צאינה וראינה].
גישה שלישית מסבירה את הביטוי על שם עשייתה בפועל: דבורה הייתה מכינה פתילות למשכן [רש"י, רד"ק]. היא הקפידה להתבונן ולעשות פתילות עבות במיוחד כדי שאורן יהיה רב, ושלחה את בעלה, שהיה אדם פשוט ועם הארץ, להביאן למשכן בשילה כדי לזכותו בחלק עם האנשים הכשרים ולזכותו בחיי העולם הבא. בזכות פעולה זו של ריבוי האור הפיזי, זכתה שיירבה אורה הרוחני בישראל ושתשרה עליה נבואה [אלשיך, צאינה וראינה]. ממעשה זה אף נלמדת החשיבות של תרומת תאורה לבתי הכנסת [צאינה וראינה].
עלייתה לכס המשפט, המתוארת במילים הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל, נבעה מהשילוב הייחודי של היותה נביאה יחד עם זריזותה המעשית [מצודת דוד, אברבנאל]. מבחינה דקדוקית, המילה שֹׁפְטָה מתפרשת כפועל בהווה או כפועל בעבר [רד"ק, מלבי"ם], והמילה הִיא נכתבת במסורת ללא תוספת האות וי"ו לפניה [מנחת שי].
עצם מינויה של אישה לדיינית מעורר קושי, שכן בדרך כלל אישה פסולה לדון. הפתרון לכך טמון במילים בָּעֵת הַהִיא, המלמדות כי סמכותה לשפוט לא הייתה בגדר הלכה קבועה, אלא "הוראת שעה" שנדרשה לאותו זמן מיוחד [חומת אנך]. בנוסף, עובדת היותה אישה נשואה (אשת לפידות) הצריכה זהירות מיוחדת מהלכות ייחוד. לכן, בעוד שלצורך קבלת נבואה הגיעו אליה רק יחידים לפי צורך הכרחי, את המשפט הציבורי היא ניהלה תחת תומר דבורה – במקום גלוי ופתוח, כדי שכלל הציבור, על עדיו ובעלי דיניו, יוכל לגשת אליה ללא כל חשש של התייחדות [אלשיך].