הידיעה שהגיעה לאוזני שר הצבא הכנעני היוותה נקודת מפנה דרמטית שסימנה את תחילת המרד הישראלי הגלוי נגד משעבדיו. הדיווח כִּי עָלָה בָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם הַר תָּבוֹר, כלומר שעלה אל ההר [ביאור שטיינזלץ], התפרש מיד כהכרזת מלחמה. העלייה להר נועדה להעניק לברק יתרון אסטרטגי וצבאי לקראת הקרב [מצודת דוד].
צעד זה נתפס כחריג ומסוכן ביותר מבחינה פוליטית. אומה משועבדת אמורה לחיות בהכנעה בקרב העם השולט, ואילו תפיסת עמדה במקום גבוה ומבוצר על ידי אדם המוכר כגיבור חיל, היוותה איום ישיר וסכנת התקוממות. בעקבות כך, הבין סיסרא שעליו לגייס מיד את צבאו כדי לדכא את המרד באיבו [אברבנאל]. האויב שעמד מול ברק היה אימתני; סיסרא היה שליט צעיר וחזק ששלט בכיפה, ופיקד על צבא עצום בגודלו שכלל רבבות שרי צבא ומאות אלפי חיילים. כוחו הפיזי היה כה רב, עד שזעקתו בלבד יכלה להחריב חומות של עיר ולשתק חיות מרוב פחד [צאינה וראינה].
מבחינה טקסטואלית, מעניין לשים לב שהפסוק מציין כי בָּרָק הוא זה שעלה להר, ולא מוזכרת דבורה, למרות שהיא הייתה המנהיגה בפועל של עם ישראל באותה עת. מתוך כך מוסק כי ברק ודבורה היו בעל ואישה, ומאחר שהיה בעלה, יוחסו לו תואר הראשות וההנהגה הצבאית בדיווח זה שהועבר לסיסרא [רלב"ג].