יצא לכם פעם להרגיש כאב כשראיתם מישהו שמתנהג לא יפה מצליח ומנצח? בירושלים קרה משהו כזה בדיוק. האויבים של עם ישראל, אלה שהציקו להם ונקראים צָרֶיהָ, הפכו להיות לְרֹאשׁ, כלומר למנהיגים והשליטים החשובים. למה ה' נתן לזה לקרות? כדי לשמור על הכבוד של עם ישראל. ה' לא רצה שהם ירגישו שהם הפסידו לעם חלש ולא חשוב, אלא לאומה חזקה וגדולה. גם אֹיְבֶיהָ, אלה שרק שמרו את השנאה בלב שלהם, מצאו פתאום שלווה ומנוחה שנקראת שָׁלוּ.
המצב הזה גרם לעם ישראל לעצב רב. ה' הביא עליהם יגון וכאב, וזה נקרא הוֹגָהּ. אבל תתפלאו לשמוע שדווקא בתוך הצער הזה מסתתרת רחמנות עצומה של ה'. בגלל שעם ישראל חטאו המון, עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ, ה' היה צריך להעניש אותם. כדי להציל אותם ולא לפגוע בהם יותר מדי, ה' בחר בעונש אחר. הוא נתן לאויבים שלהם להצליח. הכאב שבלראות את האויב מנצח היה כל כך גדול עבור ישראל, שהוא נחשב להם כעונש מספיק, וכך העם ניצל מסכנה גדולה בהרבה.
החלק הכי כואב בכל הסיפור הוא שעוֹלָלֶיהָ, הילדים והתינוקות הרכים, הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר. האויבים לקחו אותם רחוק מהבית שלהם. אבל מתוך השבר הגדול הזה צומחת נחמה מרגשת מאוד. המפרשים מספרים שכאשר המנהיגים והאנשים המבוגרים נלקחו מהעיר, השכינה של ה' לא הלכה איתם. אבל ברגע שהילדים הקטנים נלקחו, השכינה יצאה מיד והלכה יחד איתם כדי ללוות אותם. למה? כי הילדים הקטנים חביבים ואהובים לפני ה' יותר מכולם.