הפסוק החותם את ספרי הנביאים מציג מסר נוקב על הזדמנות אחרונה לתיקון רוחני רגע לפני יום הדין. הוא מתאר את שליחותו של אליהו הנביא, שנועדה לחולל שינוי עמוק באנושות ולמנוע חורבן כללי.
המילה וְהֵשִׁ֤יב נגזרת מהשורש של חזרה בתשובה [מצודת ציון], והיא מתארת את פעולתו של אליהו להשיב את העם אל ה'. הפרשנים מציגים שלוש דרכים שונות להבנת תהליך זה, תוך התמקדות במשמעות המילה עַל בביטוי עַל־בָּנִ֔ים.
גישה מרכזית אחת מפרשת את המילה עַל במשמעות של "עם" או "יחדיו". לפי פירוש זה, אליהו יביא לפיוס עמוק, לאהבה ולשלום בין הדורות [רש"י, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. הוא יאחד את הלבבות כך שאבות ובנים ישובו יחד אל ה' בלב אחד [אבן עזרא, רד"ק], ויתקן את המצב החברתי שבו בנים התרחקו מתורת אבותיהם [מלבי"ם].
גישה שנייה מפרשת את המילה עַל במשמעות של "על ידי". כלומר, החזרה בתשובה תיעשה באופן הדדי: אליהו ינחה את הבנים לפנות לאבותיהם בדרכי נועם ואהבה כדי לעורר אותם לאחוז בדרכי ה', וכך בדיוק יעשו גם האבות לבניהם [רש"י].
גישה שלישית וייחודית קושרת את הפסוק לתקופת תחיית המתים. לפי קו מחשבה זה, כאשר אבות חיים יפגשו את בניהם שקמו לתחייה, או להפך, אלו שקמו לתחייה יספרו לקרוביהם החיים על אמתות השכר הרוחני בעולם הבא. עדות חיה ומוחשית זו היא שתגרום לאנושות להכיר בבורא ולשוב אליו באמונה שלמה [מצודת דוד, אברבנאל].
חלקו השני של הפסוק מציג אזהרה חמורה: פֶּן־אָב֕וֹא וְהִכֵּיתִ֥י אֶת־הָאָ֖רֶץ חֵֽרֶם. המילה חֵֽרֶם משמעותה כריתה, חורבן ואבדון מוחלט [מצודת ציון]. הפרשנים מסבירים כי שליחת אליהו היא חסד אלוהי שנועד להכין את העם. ה' עתיד להתגלות ולשפוט את הארץ בין כך ובין כך, אך אם הוא יגיע פתאום וימצא שהעם טרם שב בתשובה ועדיין עומד ברשעו, העולם הארצי עלול לספוג כליה מוחלטת, בדומה לדור המבול [מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. אליהו נשלח לפני יום הדין כדי להזהיר את בני האדם וליישר את דרכם, כדי שיהיו מוכנים לקבל את השכר הטוב ויזהירו ככוכבים, במקום שיסופו באבדון [רד"ק].
מכיוון שהפסוק מסתיים במילה הקשה חֵֽרֶם, התפתחה מסורת עתיקה בקריאת הפסוקים בציבור. כדי שלא לסיים את הקריאה באווירה של קללה, נהוג לחזור שוב על הפסוק שלפניו, המבטיח את שליחת אליהו הנביא. כך נחתמת תקופת הנבואה כולה בבשורת נחמה, הקוראת לשמור את ברית העבר מתוך ציפייה לגאולה העתידית [ביאור שטיינזלץ].