בעת שבה המציאות נראית קודרת, הרשעים מצליחים והאמונה עומדת למבחן, תגובתם של הנאמנים לה' יוצרת הדהוד רוחני עמוק שאינו נעלם מעיני ההשגחה.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי המילים אָז נִדְבְּרוּ מתארות שיח של חיזוק ואמונה. בתגובה לטענות הכופרים ולשגשוגם של עושי הרשעה, יראי ה' משוחחים זה עם זה כדי לעודד איש את רעהו שלא להידבק במעשי הרשעים [רש"י, שטיינזלץ]. הם נושאים ונותנים בדבר עד שהם מגיעים להכרה ברורה כי דרכי ה' צודקות ואין בהן עוול [רד"ק, מצודת דוד, צאינה וראינה]. מתוך קושי זה, הם מבינים שהעולם הזה נועד לניסיון ולא לשכר, ועבודתם מתעלת למדרגה גבוהה של יראת הרוממות, ללא ציפייה לתגמול מיידי [מלבי"ם]. בנוסף, יש המפרשים כי שיח זה מתבטא בלימוד תורה משותף מתוך ענווה עמוקה, שכן ייסורי העולם מכניעים את החומר ומאפשרים זכייה בתורה [צוארי שלל].
מנגד, קיימת גישה פרשנית שונה לחלוטין, לפיה המילה נִדְבְּרוּ אינה נגזרת מלשון דיבור, אלא מלשון דֶּבֶר, מוות והרס. לפי פירוש זה, מילים אלו הן למעשה המשך טענותיהם הקשות של הכופרים, המלינים על כך שדווקא יראי ה' נשברים, מתים במגפות ונכרתים, בעוד הרשעים נמלטים מאסון [אברבנאל, מלבי"ם].
בין אם מדובר בשיחות אמונה שקטות ובין אם במציאות של סבל, התגובה האלוהית ברורה: וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע. המונח וַיַּקְשֵׁב משמעו האזנה [מצודת ציון]. ה' שומע את דבריהם ומנציח אותם, וכך הוא משיב על התלונות הקשות בדבר סבלם של הצדיקים.
לשם כך, וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן. המילה סֵפֶר מתארת מגילה [מצודת ציון], אך הפרשנים מסכימים כי מדובר בביטוי מטפורי הלקוח בלשון בני אדם, בדומה לספרי זכרונות של מלכים בשר ודם, שכן לפני ה' אין שכחה והידיעה כולה גלויה לפניו [רד"ק, אברבנאל]. הכתיבה מסמלת רישום שמימי ובלתי מחיק [אבן עזרא], המבטיח כי שכרם של הצדיקים לא יקופח וישולם להם בעתיד [מצודת דוד, צאינה וראינה, מלבי"ם], כאשר הגמול הסופי יינתן לעתיד לבוא על ידי משיח ואליהו הנביא [אברבנאל]. גישה נוספת רואה בספר הזכרון רמז לתורה עצמה, המורכבת משמותיו של ה' [צוארי שלל].
רישום זה מיועד לשתי קבוצות: לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. המילה וּלְחֹשְׁבֵי נגזרת מלשון מחשבה [מצודת ציון]. הפרשנים מבחינים בין שתי הקבוצות: יִרְאֵי ה' הם הצדיקים המקיימים את המצוות המעשיות, ואילו חֹשְׁבֵי שְׁמוֹ הם חכמי הלב ואנשי האמונה, ההוגים תמיד בדרכי ה' ויודעים את סודותיו העמוקים [אבן עזרא, רד"ק, אברבנאל, שטיינזלץ].