הנביא מעמת את העם עם דפוס היסטורי ארוך של נטישת דרך ה', ומציע להם פתח לפיוס וקרבה מחודשת. עם זאת, תגובת העם חושפת חוסר מודעות עמוק או היתממות בנוגע למצבם הרוחני והמוסרי.
תחילת הפסוק, לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם, מצביעה על כך שהחטאים אינם תופעה חדשה, אלא תהליך היסטורי מתמשך של התרחקות מדרך ה' שעובר מדור לדור במשך זמן רב [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה]. מבחינה לשונית, הפרשנים מסכימים כי האות למ"ד במילה לְמִימֵי היא אות נוספת, והמשמעות היא פשוט "מימי אבותיכם" [מצודת ציון, אבן עזרא, אברבנאל].
התוכחה סַרְתֶּם מֵחֻקַּי וְלֹא שְׁמַרְתֶּם מקיפה את כלל מערכת המצוות. הצירוף סַרְתֶּם מֵחֻקַּי מתייחס לביטול מצוות עשה, בעוד המילים וְלֹא שְׁמַרְתֶּם מתייחסות לעבירה על מצוות לא תעשה [אברבנאל]. התמקדות ספציפית בתוכחה זו היא בכישלון ההיסטורי של העם להפריש תרומות ומעשרות כראוי [מלבי"ם, צאינה וראינה, אברבנאל].
הקריאה שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם מופנית לדורו של הנביא [אבן עזרא], ומהווה קריאה לשוב ולשמור את המצוות, ובתמורה ה' ייטיב עמם כבעבר [מצודת דוד]. קריאה זו קשורה ישירות למצבם הכלכלי: עוון ביטול המעשרות הוביל לעצירת הגשמים, ואם ישובו להקפיד על כך, ה' ישוב להוריד להם גשמי ברכה [מלבי"ם].
למרות הקריאה לשוב, תגובת העם היא וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה נָשׁוּב. תגובה זו נתפסת כעזות מצח של העם, המעמיד פנים שאינו יודע במה חטא ומדוע עליו לשוב [מצודת דוד, אברבנאל]. כיוון שהמבנה החברתי נראה יציב כלפי חוץ והחטאים נעשים בסתר, העם מיתמם ושואל על מה עליו לעשות תשובה [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המסבירים שהעם שואל זאת מתוך תחושה שכבר תוקנו הפגמים הקודמים: לאחר שכבר הוכחו על פגמים בקרבנות ובנשיאת נשים נוכריות, הם שואלים אילו עוד חטאים נותרו להם לתקן [רד"ק].