נבואה זו מציגה עימות נוקב ודו-שיח בין ה' לעם, על רקע משבר אמוני עמוק. אנשי אותו הדור התבוננו בשלוות הרשעים והגיעו למסקנה כי העולם מתנהל מעצמו, ללא השגחה אלוהית, וכי אין דין ואין דיין [מלבי"ם, רד"ק, צאינה וראינה, אברבנאל]. אותם רשעים אף לעגו לתוכחות הקודמות של הנביא על חטאיהם, כגון נישואין לנשים נוכריות וזלזול במעשרות [אברבנאל]. מנגד, יש המפרשים כי נבואה זו אינה עוסקת רק בהווה, אלא מכוונת לעתיד, כהקדמה ליום הדין שעתיד לבוא [אבן עזרא].
ה' פונה אליהם ואומר חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם. משמעות המילה חָזְקוּ היא קושי [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. ה' מוכיח את העם על כך שדבריהם כלפיו קשים, עזים ומתמידים [מצודת דוד, רד"ק, צאינה וראינה]. גם לאחר שהנביא כבר השיב לטענותיהם הקודמות, הם מסרבים לקבל את התשובה וממשיכים להתחזק בוויכוח בניסיון לסתור את דברי ה' [מלבי"ם].
בתגובה לתוכחה זו, העם מיתמם, מתכחש למעשיו ושואל מַה־נִּדְבַּרְנוּ עָלֶיךָ, כלומר, אילו דברים קשים אמרנו נגדך? [מצודת דוד, צאינה וראינה, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מתעכבים על הצורה הדקדוקית של המילה נִּדְבַּרְנוּ, ומציעים לכך שני הסברים מרכזיים. הגישה הראשונה מסבירה כי השימוש בצורה זו בא לבטא את התמדת הדיבור, להדגיש שהם דיברו נגד ה' שוב ושוב ללא הרף [רד"ק, אברבנאל]. הגישה השנייה מפרשת את המילה כפשוטה, במשמעות סבילה: "מה דובר עלינו?". לפי פירוש זה, העם מגיב כמו אנשים שהואשמו בדיבור מגונה בסתר, הפונים למאשים ושואלים מי ריכל והלשין עליהם. תגובה זו נובעת מסכלותם, שכן הם מתנהגים כאילו ה' אינו יודע את מחשבותיהם ודבריהם הנסתרים, אלא אם כן גורם אנושי ילשין עליהם באוזניו [אברבנאל].