שאלת קיומו של צדק אלוהי בעולם זוכה כאן למענה ישיר ונוקב. ה' מבטיח כי לא יעזוב את העולם להפקרות, אלא יופיע בעצמו כתובע, כשופט וכעד, כדי לעשות דין בחוטאים המנצלים את חולשת זולתם או פועלים במחשכים.
מתי יתקיים משפט זה? הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי ההבטחה וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט באה להפריך את המחשבה שעונשם של הרשעים נדחה אך ורק לאחרית הימים. [אברבנאל] ו[מלבי"ם] מדגישים כי המשפט קרוב ומתרחש באופן תדיר, בין אם ביציאת האדם מן העולם הזה אל עולם הבא, ובין אם בענישה בעולם הזה על חטאים חמורים, כדי למנוע מהחוטאים להשחית את עצמם לחלוטין. עם זאת, יש הסבורים כי הפסוק מכוון במדויק לדור שיהיה באחרית הימים, בעוד שדורות העבר שלא נענשו יקבלו את דינם בעולם הבא [רד"ק, אבן עזרא].
בבואו לשפוט, ה' מצהיר וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר. בתי דין אנושיים זקוקים לזמן כדי לחקור עדים, אך במשפט האלוהי אין עיכובים; ה' עצמו יודע את כל הנסתרות, ממהר לשלם את גמול החוטאים וחושף לעין כל את מעשיהם [מצודת דוד, אבן עזרא, אברבנאל]. מעמד זה מעורר אימה, וכפי שמובא בתלמוד, רבי יוחנן בכה למקרא פסוק זה, שכן כיצד יכול עבד לזכות בדין כאשר אדונו הוא זה שמעיד נגדו? [צאינה וראינה].
הפסוק מונה שורת חטאים חמורים, אותם ניתן לחלק לשתי קבוצות עיקריות: עבירות הנעשות בסתר ופגיעה בחלשים בחברה. בקבוצה הראשונה נמנים בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים, הפועלים בהחבא מתוך מחשבה שאיש אינו רואה אותם, וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר בשמו של ה' [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, מנחת שי]. הקבוצה השנייה כוללת את אלו המנצלים את כוחם: וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר־שָׂכִיר משמעותו גזל ומניעת התשלום המגיע לפועל, וכן אלו הפוגעים באַלְמָנָה וְיָתוֹם שאין בכוחם להתגונן [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הפסוק מוסיף את וּמַטֵּי־גֵר, כלומר אלו המטים ומעוותים את דינו של הזר חסר ההגנה. התלמוד דורש את חסרון האות יו"ד במילה "ומטי" וקובע כי כל המעוות את דינו של הגר, נחשב הדבר כאילו הטה את דינו של ה' עצמו [מנחת שי, צאינה וראינה]. מעניין לציין כי חטא העבודה הזרה נעדר מרשימה זו, שכן הוא כבר לא היה קיים ונפוץ בתקופת בית שני [אברבנאל].
שורש כל החטאים הללו טמון במילים וְלֹא יְרֵאוּנִי. החוטאים מרשים לעצמם לפגוע בחלשים או לחטוא בסתר משום שאין עליהם פחד בשר ודם, אך בכך הם מתעלמים מכך שה' רואה הכל וידו בכל מושלת. אילו היו יראים וחוזים בתשובה, היה ה' סולח להם ומשהה את דינם [מצודת דוד, אברבנאל].