ביום הדין העתידי, אותו מאור אלוהי שנועד לכלות את הרשעים, יפעל באופן הפוך לחלוטין עבור יראי ה'. עבורם, יום זה יתגלה כמקור של ישועה, שמחה ורפואה, ויעניק להם שפע ותענוג בעוד הרשעים באים על עונשם.
הפרשנים מסכימים כי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה מסמלת את ההשגחה והגמול הטוב שיקבלו הצדיקים. יש המפרשים כי מעשי הצדקה והמצוות שעשו יראי ה' מאהבה, הם אלו שיאירו להם בחזרה כשמש זורחת ויגנו עליהם [מצודת דוד, מלבי"ם]. גישה אחרת רואה בכך תיאור של יום הדין עצמו, אשר אינו מזיק לצדיקים אלא משמש עבורם כמקור של רפואה והצלה מכל רע [אבן עזרא, רד"ק]. המילה בִּכְנָפֶיהָ מתפרשת על ידי רוב המפרשים כמשל לקרני האור של השמש, הפורשות את זריחתן על פני הארץ ככנפיים, ובכך מביאות עימן רפואה ותענוג לאלו החוסים תחתיהן.
ההבטחה וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק מתארת את השפע והשמחה שייפלו בחלקם של הצדיקים. המילה וּפִשְׁתֶּם מתבארת מלשון ריבוי והתרחבות. הגישה המרכזית מסבירה זאת כהשמנה וריבוי של בשר, כלומר התענגות, התפנקות ואף ריקוד בשמחה על הטוב הרב [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ], ויש המוסיפים כי הדבר רומז גם לריבוי ילדים [צאינה וראינה]. המילה מַרְבֵּק מתארת דיר או מקום סגור שאליו מכניסים עגלים כדי לפטם אותם במזון רב. הדימוי הוא לצדיקים שיצאו אל אור השמש ויזכו לטוב ולשפע בכל מקום שבו ילכו, בדומה לעגלים מפוטמים ושבעים.
בעוד שרוב הפרשנים מבינים את התיאור כהבטחה לשפע פיזי, שמחה והצלה מוחשית, יש שלוקחים את הפסוק לכיוון רוחני טהור. לפי גישה זו, השמש והעגלים המפוטמים הם משל בלבד לשכר הנפשי של הצדיקים, זהו אור בהיר ומתוק שמרפא את עצמות הנשמה, ומסמל את התענוג העצום וההשגה הרוחנית העליונה שתגיע אליהם [אברבנאל].