בתגובה לתלונות העם ולשאלתם היכן אלוהי המשפט לנוכח הצלחת הרשעים, מוצגת הבטחה אלוהית נחרצת לתהליך הדרגתי של בירור, טהרה והתגלות. התהליך מורכב משלבים של הכנת הקרקע, הופעה פתאומית של מנהיגות או שכינה, ושליחות מיוחדת לשמירת הברית.
בשלב הראשון מצהיר ה', הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי – שליחי, שתפקידו וּפִנָּה דֶרֶךְ, כלומר יבצע פעולה של הסרה וביעור מכשולים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שפעולה זו נועדה להכין את העולם לגילוי השכינה באחרית הימים. הכנה זו תתבצע על ידי מלאך מן השמים שיבער מן העולם את הפושעים והמורדים [מצודת דוד, רד"ק]. אחרים מסבירים כי השליח הוא נביא שיעורר את העם לתשובה, שכן אם ה' יתגלה מיד ויעניש את הרשעים, תתבטל הבחירה החופשית מתוך פחד [מלבי"ם]. דעות נוספות מזהות את השליח כמשיח בן יוסף [אבן עזרא], או ככוח שיסיר פגעים ושטנים מדרכם של גלויות ישראל השבות לארצן [רד"ק]. מנגד, יש המפרשים זאת על ההווה, ומזהים את השליח כנביא מלאכי עצמו, שנשלח להשיב לתלונות העם [אברבנאל]. גישה מחמירה ושונה לחלוטין גורסת כי השליח המפנה את הרשעים מן הדרך אינו אלא מלאך המוות, המפנה אותם כדי שיקבלו את עונשם בגיהנום [רש"י, אברבנאל].
לאחר פינוי הדרך, יתרחש השלב השני: וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים. ההופעה תהיה וּפִתְאֹם, משום שקץ הגאולה נסתר מעיני אדם ואיש אינו יודע את יום בואו [רד"ק]. המילה מְבַקְשִׁים משמעה מחפשים [ביאור שטיינזלץ]. באשר לזהותו של הָאָדוֹן, נחלקו המפרשים. גישה אחת רואה בו את אלוהי המשפט עצמו, שישוב להשרות את שכינתו וכבודו בהיכלו שבבית המקדש [רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. גישה שנייה מזהה את האדון כמלך המשיח, שאליו כל אדם מצפה ומייחל [מצודת דוד, רד"ק].
השלב החותם את הפסוק עוסק בהגעתו של וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים. יש הסבורים כי כפילות הלשון מצביעה על כך ש"האדון" ו"מלאך הברית" הם למעשה זהים, ומתייחסים לכבוד ה' [אבן עזרא] או למלך המשיח [רד"ק]. פרשנים אחרים מזהים את מלאך הברית כדמות נפרדת הממונה על שמירת הברית ונקמת הפרתה [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. דעה בולטת מזהה את מלאך הברית עם אליהו הנביא, שקנא לברית המילה, והוא זה שיכניס את העולם בברית האמונה ויבשר על הגאולה ותחיית המתים [מצודת דוד, מלבי"ם, רד"ק]. פירוש היסטורי ייחודי מזהה את מלאך הברית עם מלך פרס, שהיה שליחו של ה' להחריב את בבל ולכרות ברית שלום שאפשרה את בניין הבית השני [אברבנאל].
בסיום הפסוק נאמר הִנֵּה בָא בלשון עבר. הפרשנים מסבירים זאת בכמה דרכים: יש שרואים בכך לשון עבר נבואית, המבטאת ודאות מוחלטת שהוא יבוא בזמנו [רד"ק]. אחרים מסבירים כי כאשר יופיע המשיח או תתגלה השכינה, אליהו הנביא כבר יהיה נוכח, שכן הוא יקדים לבוא כדי להכין את הדרך [מצודת דוד, מלבי"ם]. לפי הפירוש ההיסטורי, לשון העבר מדויקת, שכן מלך פרס כבר הגיע וקיים את שליחותו, מה שמהווה הוכחה לעם כי ה' מקיים את הבטחותיו [אברבנאל].