ביום הדין העתידי יתרחש תהליך יסודי של טיהור וזיכוך רוחני, המדומה לעבודתו הקפדנית של צורף מתכות יקרות. המטרה היא לנקות את ההנהגה הרוחנית מחטאיה ומאנשיה המושחתים, כדי שתוכל לשרת את ה' בנאמנות ובטהרה.
המילה וְיָשַׁב מתארת את אופי הפעולה: יש המפרשים זאת כישיבה של שופט הדן את העם ומבדיל בין זכאים לחייבים [רד"ק, מצודת דוד], ויש הרואים בכך ביטוי להתמסרות מוחלטת – כביכול ה' עוזב את כל יתר עסקיו ומתפנה אך ורק למלאכת הטיהור, כצורף השקוע בעבודתו [רש"י].
פעולת המְצָרֵף נועדה להפריד את הפסולת והסיגים מן המתכת, תהליך המסמל את סילוקם של הרשעים מתוך העם ואת ניקוי החטאים [רד"ק, מלבי"ם, שטיינזלץ, אבן עזרא]. לאחר ההפרדה הראשונית, מגיע שלב מתקדם וקפדני יותר, שכן המילה וְזִקַּק מבטאת רמת זיכוך וניקיון גבוהה המגיעה רק לאחר הצירוף הראשוני [מלבי"ם, מצודת ציון].
ההשוואה לזָּהָב וְכַכָּסֶף מצביעה על דרגות שונות של טיהור. זהב הוא חומר יקר יותר מכסף, ולכן מקפידים על ניקויו מסיגים הרבה יותר. בדומה לכך, הכהנים בני אהרן, המשרתים בקודש פנימה, יעברו תהליך זיקוק קפדני ומדוקדק יותר מאשר שאר שבט לוי [מלבי"ם].
הטיהור מתמקד בבְּנֵי־לֵוִי, הלוא הם הכהנים. הנביא מדגיש אותם במיוחד לאור התנהלותם הקלוקלת באותו הדור, שבו נהגו להקריב בהמות בעלות מום, להגיש לחם מגואל ולבזות את שם ה'. תהליך הזיכוך יבטיח שיישארו רק כהנים נקיים וטהורים מחטא [מצודת דוד, רד"ק, אבן עזרא, אברבנאל].
תכלית הזיכוך היא שיהיו מַגִּישֵׁי מִנְחָה, כלומר מקריבי קרבנות, בִּצְדָקָה. משמעות המילה היא הקרבה כדת, כראוי וביושר [מצודת ציון, שטיינזלץ], המלווה במעשים טובים שבין אדם למקום [מלבי"ם]. מצב מתוקן זה יעמוד בניגוד מוחלט לקרבנות הפגומים שהוקרבו באותה עת, ויבטיח שרק כהנים שעמדו בצדקתם יזכו לגשת אל המזבח בעתיד [רד"ק, מלבי"ם, אברבנאל].