ביום שבו יתגלה הצדק האלוהי בעולם, יובהר ההבדל העמוק שבין צדיק לרשע. באותו זמן עתידי של משפט וגאולה, יזכו יראי ה' להגנה מיוחדת ולשכר נצחי השמור להם מבעוד מועד.
הפרשנים מציגים שני כיוונים מרכזיים בהבנת המבנה התחבירי של הפסוק, ובפרט במשמעות המילה סגולה, שפירושה אוצר [רש"י, מצודת ציון].
גישה אחת קושרת את המילה סגולה לתחילת הפסוק, וְהָיוּ לִי. לפי פירוש זה, ביום הדין שבו ה' יעשה משפט ויעניש את הרשעים, יראי ה' יהיו עבורו לעם סגולה ואוצר נחמד [אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, צאינה וראינה]. אותם יראים כוללים הן את אנשי הדור הנוכחי שיעמדו בתחיית המתים, והן את אנשי הדור העתידי [רד"ק].
לעומת זאת, גישה שנייה מסבירה שהאוצר מתייחס לשכר עצמו או ליום הדין. ה' שומר ואוצר את מעשיהם ודבריהם של בני האדם, ומכין את יום התשלום שבו יעניק את הגמול הראוי [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
בהמשך מובטח, וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם – ה' ינהג בהם ברחמנות [מצודת ציון] ויגונן עליהם כדי שלא תשיג אותם הרעה המכלה את הרשעים [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. רחמים אלו מתוארים כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ עַל־בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ. אמנם אב חומל בטבעו על כל בניו, אך רחמיו גוברים במיוחד כלפי בן שנזהר בעבודתו [רד"ק, מצודת דוד], דבר המעיד על קרבה עמוקה של בנים האוהבים את אביהם וחפצים לעשות לו נחת [ביאור שטיינזלץ].
מתוך דימוי זה של הבן העובד את אביו, עולה תובנה עמוקה לגבי אופן קבלת השכר. בשונה מפועל רגיל המקבל את שכרו באופן מיידי, בן המשרת את אביו מתוך אהבה אינו דורש תשלום עכשווי. בתמורה, האב מכין עבורו אוצר שיישמר לדורות. כך גם עובדי ה' מאהבה, שאינם מצפים לשכר בעולם הזה שהוא חולף ועובר; ה' אוצר את שכרם לעתיד לבוא, בעולם הנצחי, שם יזכו לגמול גדול ואינסופי [מלבי"ם].