קרה לכם פעם שהעירו לכם על משהו לא טוב שעשיתם, ובתגובה עשיתם פרצוף מופתע ושאלתם "מה פתאום? מה כבר עשיתי?" אפילו שידעתם בדיוק על מה מדובר? זה בדיוק מה שקורה כאן בין ה׳ לעם ישראל. הנביא פונה אל העם ומסביר להם שזו לא בעיה חדשה. הוא אומר שההתרחקות שלהם מה׳ התחילה כבר לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם, כלומר, עוד מהימים של הדורות הקודמים.
הנביא אומר להם סַרְתֶּם מֵחֻקַּי וְלֹא שְׁמַרְתֶּם, שזה אומר שהם גם הפסיקו לקיים את המצוות שהיו צריכים לעשות, וגם עברו על דברים שאסור לעשות. במיוחד, הם הפסיקו לתת תרומות ומעשרות, שזה חלק מהיבול שהם היו צריכים להפריש ולתת. למרות הכל, ה׳ נותן להם הזדמנות לתקן ומבקש: שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם. ה׳ מבטיח שאם הם יחזרו לשמור את המצוות ולתת מעשרות, הוא יחזור לברך אותם וייתן להם שוב גשם, שנעצר בגלל המעשים שלהם.
אבל במקום לבקש סליחה ולשפר את ההתנהגות, העם מגיב במין התחכמות: וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה נָשׁוּב. הם מעמידים פנים שהם לא מבינים על מה הנביא מדבר ושואלים על מה בדיוק הם צריכים לעשות תשובה, כי את רוב החטאים שלהם הם עשו בסתר, בלי שאף אחד יראה.