כאשר ארון הברית או ענן הכבוד הגיעו למקום החנייה החדש, וּבְנֻחֹה, מילה שמשמעותה "ובנוחו", נשא משה תפילה להשראת השכינה ולשלום העם היגע מתלאות הדרך. בקריאתו שׁוּבָה יְהֹוָה הוא ביקש שה' יעניק מנוחה מחרדת האויבים, ישיב את כל הנוסעים בשלום מבלי שייפגע איש, ויחזור להשרות את שכינתו במרכז המחנה. תפילה זו מכוונת אל הקהל העצום של רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, מתוך תקווה שה' ירבה את מספרם ויהיה הכוח האמיתי הנלחם עבורם. מעבר לתיאור הכמותי, צירוף זה מלמד כי השכינה שורה בקביעות רק על קהל המונה לפחות עשרים ושניים אלף איש, כנגד מחנות המלאכים ומספר הלויים משרתי ה'. מניין זה כה מדויק, עד שחיסרון של אדם אחד בלבד מונע את השראת השכינה השלמה בעם.
במדבר, פרק י׳, פסוק ל״ו
פרשת בהעלותך
וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה יְהֹוָ֔ה רִֽבְב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ׆ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.