משלי, פרק כ״ו, פסוק י״ח

אדם הזורע הרס עשוי להסוות את כוונותיו ולהעמיד פני עייף, משתטה או אדם שרק משחק ומהתל בחברו, וכך הוא פועל כְּמִתְלַהְלֵהַּ. מתוך מסווה זה הוא הַיֹּרֶה, כלומר משליך, זִקִּים של ניצוצות אש או אבני קלע. זריקה ראשונית זו עשויה להיות תחילתה של הסלמה הדרגתית ההולכת ומחמירה, או פעולת אימון והסוואה שנועדה להסתיר את הרעה החבויה בליבו. בסופו של התהליך המחושב, כאשר הוא מוצא את ההזדמנות המתאימה, הוא מנחית את מכתו וזורק חִצִּים וָמָוֶת, שהם חצים קטלניים וכלי משחית הממיתים כליל.