הפער העצום שבין נצחיותו של הבורא לבין זמניותו של היקום הפיזי עומד במוקד תיאור זה. בעוד שהעולם החומרי נתון לבלאי, שינוי וכיליון, קיומו של ה' הוא מוחלט, קבוע ואינו תלוי בדבר.
המה יאבדו ואתה תעמוד. השמים והארץ עתידים לכלות, ואילו ה' ימשיך להתקיים לעד [ביאור שטיינזלץ]. פסוק זה ממחיש כי קיומו של ה' אינו תלוי כלל במציאותו של היקום, ואף אם העולם יושחת ויאבד לחלוטין, הבורא יישאר על עומדו [מאירי].
סביב שאלת אובדן העולם קיימת מחלוקת רעיונית רחבה. יש הסבורים כי היקום יחזור בסופו של דבר למצב של תוהו ובוהו, בעוד אחרים טוענים כי העולם יתקיים לנצח [רד"ק]. אלו הסבורים כי חוקי הטבע יתבטלו וה' יברא שמים וארץ חדשים [אבן עזרא, מצודת דוד], נדרשים ליישב זאת עם פסוקים אחרים בתנ"ך המעידים על קיום העולם לעד. דרך אחת ליישב זאת היא ההבחנה כי הכללים וחוקי הטבע הבסיסיים יישמרו לעולם, ורק הפרטים המרכיבים את העולם הם אלו שיאבדו [אבן עזרא בשם ר' יהודה בן דוד]. גישה נוספת מחלקת את התהליך לתקופות: העולם הנוכחי ימשיך להתקיים בימות המשיח, אך לאחר תחיית המתים הוא יאבד ובמקומו תיווצר מציאות רוחנית ועצומה [אלשיך]. מנגד, יש המצמצמים את משמעות החורבן וטוענים כי האובדן המוזכר כאן מתייחס אך ורק ליבשה, ולא ליקום כולו [אבן עזרא].
וכלם כבגד יבלו. כל הנבראים כולם הם בני חלוף ונועדו להתכלה [ביאור שטיינזלץ], כאשר המילה יבלו מתארת תהליך של רקבון וכמישה [מצודת ציון].
כלבוש תחליפם ויחלופו. בדיוק כפי שאדם פושט את בגדו הישן ומחליפו באחר, כך ה' יעביר את הנבראים מן העולם ויברא חדשים תחתיהם, מבלי שאיש יוכל להמרות את פיו [רש"י, רד"ק, מאירי, מצודת דוד]. בהקשר זה, ישנה הבחנה דקה בין המילים: בעוד שכבגד מתאר את כלל סוגי הבגדים, המילה כלבוש מתייחסת לבגד המיועד למטרה ספציפית, שדרכו של אדם להחליפו מיד לאחר השימוש בו [מלבי"ם].
ההחלפה העתידית של העולם לא תהיה חומרית, אלא השמים החדשים יהיו זכים ורוחניים, בדומה ללבוש ההוד וההדר הרוחני שעטה ה' בעת בריאת העולם. הנבראים החדשים ילכו ויזדככו מיום ליום [אלשיך], וכאשר ה' יחליט לבצע את החילוף הזה, הוא יתקיים ויתממש מיד [מצודת דוד].