השגחתו האלוהית של ה׳ נפרסת מהמקומות העליונים ביותר ועד לעולם הגשמי, תוך תשומת לב למצבם של בני האדם.
הפועל הִשְׁקִיף מבטא עניין של הבטה והסתכלות [מצודת ציון], ולרוב מתאר מבט המופנה מלמעלה למטה, כביכול דרך חלון או פתח [מלבי"ם]. הפרשנים מסכימים כי מטרת ההבטה של ה׳ מן השמים אל הארץ היא להשגיח על העולם ולפעול בתוכו [ביאור שטיינזלץ], ובפרט כדי לראות בעוניו ובסבלו של העם ולרחם עליו, בדומה לאמירה "ראה ראיתי את עני עמי" [רש"י, רד"ק, אבן עזרא, מאירי]. פעולה זו מדגישה כי אף על פי שה׳ נמצא במרום קדשו, הוא משגיח ורואה את השפלים בארץ [רד"ק].
בדברי חז"ל מובא כלל ולפיו השימוש בשורש ש.ק.פ במקרא מצביע לרוב על הבטה לרעה. הפרשנים מציעים דרכים שונות להסביר מדוע בפסוק זה ההשקפה היא דווקא לטובה ולרחמים. גישה אחת מסבירה כי הפועל הִשְׁקִיף מלווה מיד לאחר מכן בפועל הִבִּיט, כך שה׳ כביכול מתחיל להשקיף ממרום דרך השמים, ומשם הוא ממשיך ומביט [מלבי"ם]. מנגד, יש המבארים כי הכלל של חז"ל ולפיו אין השקפה לטובה נאמר אך ורק על חמשת חומשי תורה, ולכן אין כל קושי בשימוש החיובי במילה זו בספר תהלים [מאירי].