מטרת גאולתם של ישראל והצלתם מן הגלות אינה רק עצם ההישרדות, אלא הייעוד שבעקבותיה. הפרשנים מסכימים כי המילה לְסַפֵּר מלמדת ששחרור העם נועד למען מטרה מוגדרת: כדי שהנגאלים יוכלו להכריז ולפרסם את גדולת ה' [רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם], ודבר זה עצמו מעיד כי הגיעה עת הישועה [אבן עזרא].
מבחינה היסטורית, יש הקושרים את הפסוק לתום שבעים שנות גלות בבל ולבניין הבית השני. לפי גישה זו, סיפור שֵׁם ה' מתממש בקריאת המגילה המפרסמת את נס ההצלה של אותו הדור, ואילו וּתְהִלָּתוֹ מתייחסת לאמירת ההלל שתתקיים עם היבנותה מחדש של ציון [אלשיך].
באשר למבנה הפסוק, קיימת מחלוקת פרשנית לגבי הכפילות שבו. בעוד שיש הסבורים כי חלקי הפסוק פשוט כופלים את אותו הרעיון במילים נרדפות [רד"ק], גישה אחרת מציגה הבחנה דקה בין המושגים ובין המקומות. לפי חלוקה זו, שֵׁם ה' מבטא את ההכרה העמוקה בה' כבורא העולם, מחדשו ומנהיגו. הבנה רוחנית זו שייכת בעיקר לחכמים ולכוהנים, ולכן היא מסופרת דווקא בְּצִיּוֹן, מקום מושבם. לעומת זאת, וּתְהִלָּתוֹ מתייחסת להנהגתו המוסרית והגלויה של ה', בהיותו רחום וחנון. תכונות אלו מובנות ומוכרות גם לכלל ההמון, ולכן הן מהדהדות בכל רחבי העיר המאוכלסת, בִּירוּשָׁלִָם [מלבי"ם].