קרה לכם פעם שהייתם צריכים עזרה דחופה, הסתכלתם ימינה ושמאלה, וגיליתם שאין אף אחד בסביבה שיכול לעזור לכם? התחושה הזו יכולה להיות קצת מפחידה. ממש כך מרגיש כעת המשורר. אחרי שהוא נזכר כמה ה׳ היה קרוב אליו בעבר, הוא מתפלל ומבקש: אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי. הוא מתחנן שה׳ יישאר קרוב אליו גם עכשיו, בזמן שקשה לו.
הוא מסביר לה׳ שיש שתי סיבות דחופות לבקשה שלו. הסיבה הראשונה היא כִּי צָרָה קְרוֹבָה, כלומר הסכנה מתקרבת אליו מהר והוא חייב הצלה מיידית. הסיבה השנייה היא כִּי אֵין עוֹזֵר, פשוט אין בעולם שום אדם אחר שהוא יכול להישען עליו. הרי מתי חבר שיכול לעזור לנו יכול להרשות לעצמו להתרחק? רק אם הסכנה רחוקה, או אם יש מישהו אחר שיכול לעזור לנו בינתיים. אבל כאן, הסכנה ממש קרובה ואין אף אחד אחר בסביבה. לכן המשורר מבקש מה׳ להתקרב אליו מהר, כי הוא יודע שאם ה׳ רק יתקרב אליו, הצרה מיד תתרחק ותיעלם.