לאחר תיאור קרבתו של ה' לאדם עוד מבטן אמו, עולה כעת תפילה אליו: אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי גם בעת צרה ובזמן הגלות. בקשה זו מנומקת בכך שכִּי צָרָה קְרוֹבָה והסכנה ממשמשת ובאה, וכן כִּי אֵין עוֹזֵר אחר בעולם שניתן להישען עליו. שתי סיבות אלו תלויות זו בזו, שכן עוזר יכול להתרחק רק כשהסכנה רחוקה או כשיש משענת חלופית, אך כאן עצם חוסר האונים והיעדר העזרה הם שהופכים את הצרה לקרובה ומוחשית. לכן קיים ניגוד בין הדברים, וככל שה' רחוק יותר כך הצרה קרובה יותר, ורק התקרבותו של ה' תביא להרחקת הסכנה.
תהלים, פרק כ״ב, פסוק י״ב
אַל־תִּרְחַ֣ק מִ֭מֶּנִּי כִּי־צָרָ֣ה קְרוֹבָ֑ה כִּי־אֵ֥ין עוֹזֵֽר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.